חמש שאלות לנירה הראל: חיים משבת לשבת
ביקור של הנכד עם דובון צעצוע שקיבל בהשאלה מגן הילדים שבה את לבה של נירה הראל. בספרה החדש "סיפורי דוביאל" (איורים: רעיה קרס, כנרת) מביאה הראל את רשמיו של הדובון דוביאל מבתי הילדים השונים שבהם התארח
ורד לי 31 במרץ 2010 "אחרי הספר ה-50 כבר הפסקתי לספור כמה בדיוק כתבתי", צוחקת נירה הראל (73), מסופרות הילדים הוותיקות הפועלות כיום, ומי ששימשה כעורכת ספרי ילדים בהוצאות "מסדה" ו"עם עובד" במשך 20 שנה. הראל, יוזמת האתר "דףדף" לעידוד קריאה בקרב ילדים ובני נוער, בשיתוף עם המאייר דני קרמן, משרטטת בספרה החדש את מסעותיו של הדובון, שנפרד מחבריו לארגז הצעצועים שבגן, ויוצא בכל יום שישי לבית אחר. בשובו ביום ראשון הוא מספר לחבריו על בתי הילדים ועל עולם המציאות שפגש.
איך נולד הרעיון לספר?
"לאחת מארוחות יום שישי אצלי, הביא נכדי, שאולי, דובון צעצוע. לשאלתי, סיפר שאולי שהדובון שייך לגן והוא אורח שלו לשבת. הרעיון לחזק את הקשר בין חיי הילדים בגן ובין חייהם בבית באמצעות הדובון, שבה את לבי וחיפשתי דרך לתת לו ביטוי ספרותי. כך נולד הרעיון לכתוב את הסיפורים שמספר דוביאל הדובון לחבריו, בינגו הכלבלב וצ'ופי הארנב בשובו לגן, מבילוי בבתיהם של ילדי הגן".
במסעו בין ילדי הגן נתקל דוביאל הדובון בגילויים של תוקפנות, גזענות ואלימות. האם יש כיום פתיחות רבה יותר לעסוק בנושאים אלה בספרות ילדים לעומת העבר?
"פתיחות של ספרות הילדים לעיסוק בנושאים קשים קיימת מזה עשרות שנים. ספק אם קיימת היום בעיה שכותבים לנוער נרתעים מהתמודדות אתה. מכיוון שאלימות ותוקפנות הן חלק ממציאות חיינו כולנו, אפשר למצוא אותן גם בספרים לילדים צעירים. באשר לדוביאל - אמנם ישנם כאלה שדוחים אותו, מעליבים אותו, ואף תוקפים אותו, אבל מנגד הוא זוכ לגילויים חמים של אהבה, חברות ואכפתיות".
נדמה שספרות הילדים הישראלית נוטה לחנך ושוכחת את ההנאה שבסיפור. איך את מצליחה לשמור על הסיפור?
"כשהתחלתי לכתוב לילדים, לפני שנים רבות, נטיתי גם אני לכיוון חינוכי. גיבורי סיפורי הראשונים היו ילדים שנתקלו בבעיה ויכלו לה בכוחות עצמם. לימים פניתי עורף לכיוון החינוכי ואני מקדישה מחשבה וזמן רב לכתיבת ספרות ילדים משוחררת ממטרות חיצוניות ומחויבת לעצמה בלבד. כשעולה בידי לכתוב סיפור מוצלח, אני מאושרת. ואם יש מי שרוצה להשתמש בסיפורי למטרות חינוכיות, טיפוליות או לימודיות, זו זכותו ואני מתברכת גם בכך".
איך מצליחים לשמור על שפה עדכנית שאינה מתחנפת לילדים?
"בחירת המלים הנכונות היא עניין מהותי בכתיבה לילדים. היא נעשית תוך חיפוש מתמשך, כשהאוזן החיצונית קשובה לשפה המדוברת והאוזן הפנימית כרויה לאוצר המלים השמור של הכותב. בבחירת המלים שבהן משתמש דוביאל התלבטתי ארוכות. מה הוא יודע? מה הוא מבין? איך הוא מדבר עם חבריו? האם סגנון הדיבור שלו שונה מזה של הילדים? במה? תוך כדי כתיבה ניסיתי לענות על שאלות אלה. השאלה האם דובון צעצוע מסוגל לדבר לא עלתה בדעתי כלל. הרי שמעתי את קולו".
האם הקמת אתר "דףדף" לעידוד קריאת ספרות ילדים מרמז על חשש שלך לעתידו של הספר המודפס בקרב צעירים? "היוזמה להקים את ׳דףדף' נולדה לפני עשר שנים, במטרה לנצל את האינטרנט כדי לעודד ילדים לקרוא ספרים טובים במקור ובתרגום. ספרים אלקטרוניים טרם איימו באותם ימים על הספרים המודפסים, אבל השינוי שהסתמן בהרגלי הקריאה של צעירים היה מדאיג. מאז פועל ׳דףדף', בדרכים שונות, כדי לקרב את הספרים ללבם של ילדים, הן על ידי פנייה ישירה אליהם והן באמצעות פנייה למתווכי תרבות - הורים, מורים וספרנים. כמי שמאמינה שלסיפורים טובים צפויים חיי נצח, אני אופטימית".
