על ספסל בגינה

ברחוב שלנו, בגינה,

יש אשה אחת זקנה.

כל יום היא באה בחמש,

כשאין שמש, גם כשיש.

מתיישבת על ספסל

ופותחת את הסל

ובין רגע מתאספים

חתולים לאלפים

חתולים עזובים.

מסכנים, הם רעבים

כך אומרת הזקנה,

כל יום אצלנו בגינה

ופתאום

יום עובר, חולף שבוע,

לא ברור למה, מדוע

לא הגיעה הזקנה

בחמש אל הגינה

חתולות וחתולים

מחכים, מייללים

אין זקנה על הספסל,

אין אוכל בשום סל

הייתה זקנה, איננה עוד.

לחתולים עצוב מאוד

מיאו מיאו...

חדש

אבא, סיפור!

אבאל'ה, אבא, ספר לי סיפור

אבאל'ה, אבא שלי,

סיפור אחד, סיפור מיוחד בשבילי.

אל תגיד לי אולי, אחר כך, מחר

אל תגיד אני כבר עייף, מאוחר,

שב על ידי, תישען על הכר

וספר לי סיפור קצר.

אבאל'ה, אבא, ספר לי סיפור

אבא, הו אבא, ספר בקיצור,

סיפור כמו תמיד, אחד ויחיד, בשבילי

אל תגיד למה דווקא עכשיו

אל תגיד נראה, זה תלוי במצב

ספר לי סיפור מצחיק ויפה

ואחר כך תשתה כוס קפה.

אבאל'ה, אבא, ספר לי סיפור

אבאל'ה, אבא שלי,

סיפור אחד, סיפור מיוחד, בשבילי.

אל תגיד לי שאמא יודעת יותר

אל תשאל מה כבר אפשר לספר,

רק ספר לי סיפור, שב קרוב אל הכר

ןכך תעשה גם מחר.

בחלון אני עומד 

לבדי וקצת רועד,

מהחושך מפחד.

שיבואו ההורים!

למה הם עוד לא חוזרים?

אני שומע רעשים

חריקות ורשרושים,

מי זה שם? רוחות? שדים?

אולי אלה שודדים?

מה יהיה אם יכנסו?

מה יעשו לי? מה יעשו?

ואני מה אעשה?

אולי אזרוק עליהם כסא?

אולי אצעק? או אתחבא?

אני חושב על זה הרבה.

הרחוב שומם, אין שום איש

שקט בחוץ, ריק הכביש.

 

הנה באו ההורים

איזה כיף שהם חוזרים!

אפשר לכבות את האור

כבר לא צריך להיות גיבור.

מול הראי יעל עומדת

מול הראי יעל עומדת ומודדת ומודדת.

הארון מלא בגדים מתאימים ונחמדים.

מה כדאי היום ללבוש?

אוף, כואב לה כבר הראש.

מכנסיים או שמלה? להחליט לא יכולה.

תתלבשי, אומרת אמא, תתלבשי יעל.

ונצא ביחד שתינו לטייל.

המכנסיים הירוקים צרים מדי וארוכים,

הכחולים פשוט קטנים,

הלבנים כבר ישנים,

ודווקא בוורודים יש חור.

יעל לא יכולה לבחור.

בראי היא מסתכלת,

לבחור לה בגד משתדלת.

תזדרזי, אומרת אמא, תזדרזי יעל,

שנספיק לצאת ביחד לטייל.

אני עוד רגע מצליחה,

יעל לאמא מבטיחה.

 

ופתאום צלצול בדלת.

מי זה בא? יעל שואלת.

את אבאל'ה היא מנשקת,

הארון נסגר בשקט,

בחוץ כבר חושך, מאוחר.

לטיול נצא מחר.

ועכשיו נלבש פיג'מה.

כשיש אחת, זה קל פי כמה.

לבד בבית

אמרתי לאמא: אני כבר גדול

אמרתי לאבא: אני כבר יכול.

תלכו לטייל, תשתו קפה

אני אתנהג ממש יפה.

לא אכבה את האור,

ועל הבית אשמור

לבד לבד בבית,

אני היום נשאר

ומבקש דבר אחד -

שכבר יהיה מחר.

נכנסתי עמוק לשמיכה

אמרתי: אז ליל מנוחה

עצמתי עיניים בכוח

ותכף רציתי לפקוח

סיפרתי בלב סיפורים

ובדיחות וחידות ושירים.

שכבתי לי במיטה וחכיתי,

אולי אפילו קצת בכיתי

ופתאום היה בוקר נחמד

וכבר לא הייתי לבד.

אמא אמרה: הוא גדול

אבא אמר: הוא יכול.

הנה מחר הגיע,

אני כבר מרוצה,

אבל להיות גדול

אני עוד לא רוצה.

hqdefault.jpg
00:00 / 03:56
maxresdefault.jpg
00:00 / 03:55

זכרון לענת

על מרפסת ביתנו בקצה העיר

ישבתי בערב של קיץ בהיר

לכתוב זיכרון לענת.

תכתבי בפנקס בכתב יד גדול

ותוסיפי ציור, שאבין הכל,

אמרה לי ענת,

הכל.

בסדר, אמרתי, אם את מבקשת,

לעבודה אני ניגשת.

ולקחתי עיפרון.

אבל איך כותבים זיכרון?

במה להתחיל ובמה לגמור?

מלים מתאימות לא הצלחתי לבחור.

אמרתי: זו עבודה קשה

וענת בשלה - בבקשה.

פתחתי פנקס והתחלתי לכתוב

כמה נעים וכמה זה טוב

לבלות עם ענת כמו שתי חברות,

אמא ובת, יושבות ומדברות

ואז, בפינה סוד כמוס הוספתי,

זה היה כבר בסוף ומעט עייפתי.

ואולי משום כך מראשי הוא פרח

ושכחתי.

 

נימוסים

מה עושים? מה עושים?

מי צריך ת'נימוסים?

תודה, סליחה, בבקשה,

איזו עבודה קשה

בעיני כל הנימוס

זה עניין ממש מאוס

לדעתי יותר נחמד

להיות חצוף ומיוחד

להיות חצוף? כן, גם אני!

שתוק כבר, ילד חוצפני!

רק לי מותר להיות חצוף!

ולי? תפסיק, או שתעוף!

מה עושים? מה עושים?

קצת קשה בלי נימוסים

אז תתחיל... אני איתך...

בבקשה! תודה! סליחה!

 

איזה יום היום

איזה יום היום? אני לא זוכר

אולי רביעי?  אולי יום אחר?

איזה יום היום? אני כבר מתוח.

אולי רביעי? אולי, לא בטוח.

מצידי שיהיה יום ראשון או שני,

אני מה איכפת לי, מ'כפת לי, אני.

אם היום חמישי, או אפילו שישי,

זה לא משנה לי, באופן אישי.

שום יום גם לא מכיר אותי

ולא יודע ששמי הפרטי ... יונתן

כי כך קוראים לי, כידוע,

שבעה ימים בכל שבוע,

באופן קבוע ולא זמני.

אני כל יום בדיוק אני.

 

לילה טוב

במיטה יעל שוכבת בעיניים עצומות

עם דובון שהיא אוהבת, מחכה לחלומות.

חלומות נעימים, חלומות טעימים

חלומות מצחיקים, חלומות מתוקים.

לילה טוב עיניים, לילה טוב לשון

לילה טוב אזניים, הגיע זמן לישון.

לילה טוב רגליים, מתחת לשמיכה,

לילה טוב ידיים, ליל מנוחה.

 

כבר לבשה את הפיג'מה ושיניים ציחצחה

ראש על הכרית היא שמה, מצפה לחשכה.

מכונית ברחוב עוברת וברדיו מנגינה

לילה טוב יעל אומרת ובין רגע ישנה.

הלו! הלו!

הלו, הלו, שלום עולם!

מה נשמע? מה שלום כולם?

הלו בנות הלו בנים,

תגידו, מה העניינים?

הלו אבא, זאת הילה,

יש לי חום, אני חולה,

מתי תבוא? כבר מאוחר

עוד מעט יהיה מחר.

הלו, אמא, זו אני מצלצלת,

כואב לי הראש ויש לי נזלת,

בואי הביתה, מספיק לעבוד,

אני צריכה אותך מאוד.

טלפון זה מכשיר נהדר

אפשר לצלצל לעיר ולכפר,

טלפון זה יופי של מכשיר

אפשר לדבר וגם לשיר.

הלו סבתא יקרה,

תנחשי מה שקרה,

באה אלי היום חגית

והביאה לי עוגית.

הלו סבאל'ה רחוק,

מה שלומך בן-דוד מתוק,

הלו אֶתי הגננת,

אני בבית מצוננת.

הלו הלו, שלום עולם!

כבר דיברתי עם כולם,

מחר נשוב ונתקשר,

ונדבר ונדבר.

צפרדע מרוצה

מי יודע, מי יודע,

כמה טוב להיות צפרדע.

בביצה היא מתגוררת,

קווה קווה קווה קווה מקרקרת.

יש לה מים, יש לה נוף,

ממלכה מחוף לחוף,

ועדה של נתינים

קטנטנים הראשנים.

מרו-מרו-מרוצה

הצפרדע בביצה.

מאושרת בחלקה

צפרדעונת המלכה.

וברוב הדר מולכת

בביצה המלוכלכת.

מי יודע מי יודע

כמה טוב להיות צפרדע,

הוי כמה אני רוצָה

להיות כמוה מרוצה.

מרו–מרו-מרוצה

הצפרדע בביצה.

maxresdefault (1).jpg
00:00 / 03:09