"אני מתלבט בין האוסף המלא של שירי ביאליק לאוסף המצומצם"
"אני מתלבט בין האוסף המלא של שירי ביאליק לאוסף המצומצם"
את המשפט הזה לא נשמע ליד דוכני הספרות למבוגרים ברשתות הספרים הגדולות, אבל ליד מדף ספרי הילדים הוא שכיח למדי; כי בניגוד למגמות המאפיינות את שוק הספרות למבוגרים, בספרות לילדים נתן אלתרמן, לאה גולדברג וח"נ ביאליק הם עדיין רבי-מכר
יעל דר
04 בספטמבר 2007
קן לציפור: שירים ופזמונות לילדים
ח"נ ביאליק. ציירה: אורה איתן. הוצאת כרמל, 190 עמ', לא צוין מחיר
שרשרת זהב: שירי מופת לילדים מביאליק ועד יהונתן גפן
עורכת: נירה הראל. איורים: בתיה קולטון. הוצאת אחוזת בית, 117 עמ', 98 שקלים
את המשפטים "נו, קנית לו כבר את הלאה גולדברג החדש", או "אני מתלבט בין האוסף המלא של כל שירי ביאליק לבין האוסף המצומצם" לא תשמעו הרבה ליד מדפי הספרים החדשים ברשתות הספרים הגדולות, בעיקר לא בימי הקיץ החמים או בתחילת ספטמבר, כאשר קונים מתנות לחג; אלא אם כן אתם עומדים ליד מדף ספרי הילדים.
כאשר אנחנו בוחרים ספרים לקטנים, נעלמת לפתע התהום שאנו מציבים לעצמנו בין ה"איכותי" ל"פופולרי", או בין "הקאנוני" לבין הקריא, המהנה והאופנתי. אם נסקור את רשימות רבי-המכר לילדים בני שנתיים עד שש לערך, נגלה כי ספרים רבים מאוד ברשימה הם מה שמכנים "ספרי איכות" ותיקים, וזאת בניגוד למה שמתרחש בשוק ספרי המבוגרים בשנים האחרונות. בצד ספרים המבוססים על תוכניות טלוויזיה פופולריות לילדים או ספרים שחיברו ידוענים, נמצא ברשימות את תרצה אתר, ח"נ ביאליק, לאה גולדברג, מרים ילן שטקליס ונתן אלתרמן.
מה יש ביוצרים הללו, מה יש בספרות הילדים שכתבו לפני שנות דור, שהופך אותה למרכזית כל כך בתרבות הישראלית עד היום? מדוע דווקא כאשר בשדה הספרות למבוגרים רבות השמועות על "התפוררות הקאנון הספרותי", בספרות הילדים קורה ההיפך הגמור? ומדוע אנו עדים בשנים האחרונות, שוב ושוב, לניסיונות לחזק את "הקאנוני" בספרות הילדים הישראלים ולהקנות אותו לילדינו? כחלק ממגמת הקאנוניזציה המאוחרת הזאת בספרות הילדים ראו אור לקראת החגים שתי אסופות שירה מרהיבות ביופיין ובתוכנן: "קן לציפור, שירים ופזמונות לילדים", המכיל את כל שירתו של ביאליק לילדים; ו"שרשרת זהב", אסופה של 40 שירי ילדים שבחרה נירה הראל, המוגשים לקוראים כמיטב השירה העברית לילדים בכל הזמנים.
בשני המקרים, הפן האיכותי של הספרים בולט מאוד בזכות עריכה גרפית מוקפדת, איכות נייר ודפוס גבוהים, וכמובן בזכות האיורים המצוינים של שתיים מהמאיירות הטובות הפועלות כיום בישראל: אורה איתן ובתיה קולטון.
עם זאת, הספרים נבדלים זה מזה באופן שבו הם מטפלים בקאנון. האחד, "קן לציפור", מסמן את היוצר, ח"נ ביאליק, כקאנוני, ומביא את מכלול שיריו, מבלי לנסות לברור עבור הקוראים הצעירים מה מתוך יצירתו עמד במבחן הזמן; לעומת זאת, "שרשרת זהב" לוקח על עצמו להרכיב רשימה של יצירות קאנוניות שרלוונטיות לילדים של היום.
רשימות רבי-המכר של השבועות הקרובים יגלו לנו כיצד אנחנו מעדיפים את ספרי הקלאסיקה לילדים שלנו: האם אנו מעדיפים אוסף מקיף של יוצר אחד, אוסף שמשאיר הרבה מקום לעבר מכיוון שהוא כולל גם את מה ש"לא עמד במבחן הזמן", ודורש מההורים לעשות מאמץ ולתווך בין היצירה לבין המאזינים הקטנים; או שמא אנחנו מבכרים אוסף ממוקד של יצירות קלאסיות שנבחרו בשביל ילדינו וסומנו כמתאימות ורלוונטיות לימינו אלה, כלומר יצירות "שעמדו במבחן הזמן".
הספר "קן לציפור" הוא, כמדומני, הספר השישי או השביעי מאת ח"נ ביאליק שראה אור בשנים האחרונות, לאחר שזכויות היוצרים של הוצאת "דביר" פקעו ו"המשורר הלאומי" הפך לנכס מו"לי לכל. שוק ספרי הילדים נהנה מכך מאוד: המפגש המחודש עם הקאנון איתגר את העורכים הספרותיים, שנקראו לבחור ולאסוף מחדש מתוך המכלול, והזעיקו לעזרתם את מיטב המאיירים לילדים בישראל.
בתיה קולטון ("רוץ בן סוסי", דביר), יוסי אבולעפיה (התרנגולים והשועל", הקיבוץ המאוחד), עפרה עמית ("התרנגולים והשועל", ציבלין) ואלונה פרנקל ("ביאליק לפעוטות", הקיבוץ המאוחד) - כולם נתנו באיוריהם פרשנות חדשה ליצירותיו של ביאליק והובילו את הקריאה בהן לכיוונים חדשים ומרתקים. ייחודו של הספר הנוכחי הוא דווקא בהיעדרה של יד עורכת המבקשת לייצג בבחירותיה את צורכי השוק הנוכחיים; בקובץ הזה איש לא בחר את השירים: הוא מכיל את כל השירים שכתב ביאליק לילדים על פי סדרם המקורי, כפי שנקבע ב-1933 בספר "שירים ופזמונות לילדים", עם איוריו הבלתי נשכחים של נחום גוטמן.
איוריה של אורה איתן בספר בולטים דווקא באיפוק האסתטי שלהם; היא משאירה את (רוב) הבמה לשירים עצמם. שמה כלל אינו מופיע על כריכת הספר, ואיוריה תופסים שטח קטן יחסית בדף, כנהוג בספרי השירה הישנים (כולל ב"שירים ופזמונות לילדים" המקורי, שאייר גוטמן). כל איור תחום וסגור, כאילו כדי לא לפלוש לשטח הטקסט ולהפריע לו. הטכניקה הייחודית שבחרה בה - ציור בצבע על שברי זכוכית - מסייעת מאוד לסגירה ההרמטית של כל איור.
גם האות בעלת האופי הישן והמסורתי שבה מודפס הספר, הכריכה הפשוטה שלו, הגולמית כמעט, שנראית כאילו נכרכה ביד אצל כורך, ואפילו הסרט הכחלחל שנועד לסמן את עמוד הקריאה - כל אלה מעצימים את ה"קלאסיות" של הספר ואת ותיקותו, אלמנט הכרחי כמובן להתבססותו של קאנון.
הספר "שרשרת זהב", הכולל שירים מאת כעשרים יוצרים שונים, מדגיש דווקא את ההווה, ואת מקומן של שתי הנציגות שלו בספר: העורכת והמאיירת. הספר נפתח בהצהרת כוונות מאת העורכת נירה הראל: "המטרה של אסופה זו היא לאסוף את השירים העבריים הטובים ביותר שנכתבו לילדים, כאלה שעמדו במבחן הזמן, ולא רק בבחינת הזיכרון הקולקטיבי. כלומר, לא רק אלה שזכו ללחנים ועד היום הם מושרים בפי כל, אלא גם שירים שראויים לתואר 'קאנון השירה העברית לילדים'".
ואכן, הראל לקחה על עצמה להביא לפני הילדים הצעירים את אותו איכותי-פופולרי, ובחרה מתוך יצירותיהם של היוצרים הקאנוניים לילדים רק את מה שמתאים לטעמים האמנותיים של היום. ההווה האמנותי המקבל השראה מהקאנון בולט מאוד גם באיורים שבספר; בניגוד לאיוריה של איתן, איורי הרטרו של בתיה קולטון בולטים מאוד בנוכחותם, מתפרסים על רוב הדף, ומעניקים לכל שיר טון ייחודי ואינטרפרטציה אישית. הם קוראים להתבוננות, ולמעשה מכתיבים קריאה אטית וסוג של שקט בין שיר לשיר.
לפני שבועות אחדים, במוסף "הארץ, ספרים" שיוחד למצב השירה בישראל ("מצב לשירה, 25.7) קבלתי על כך שבניגוד לקודמיהם, המשוררים המרכזיים בימינו לא כותבים עוד שירה לילדים. נדמה לי כי ההיעדר הזה של שירה חדשה לילדים בולט שבעתיים לנוכח התפוצה והשגשוג של השירה הקלאסית לילדים.
